הבאוהאוס הישראלי: מה אפשר ללמוד מהסגנון הבינלאומי לבית של היום

מי שמטייל ברחובות הוותיקים של תל אביב, חיפה, ירושלים וגם של כמה ממושבות השרון, נתקל בבניינים לבנים בעלי קווים נקיים, מרפסות מעוגלות וחלונות צרים וארוכים. אלה בניינים בסגנון הבינלאומי, שבציבור מכונה פעמים רבות באוהאוס. הסגנון הזה, שהגיע לארץ בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, עיצב את פני הערים העבריות הראשונות והפך לחלק בלתי נפרד מהזהות האדריכלית המקומית. אבל הוא לא רק פרק בהיסטוריה. העקרונות שלו רלוונטיים מאוד גם לתכנון ולעיצוב של בתים כיום.

מאיפה הגיע הסגנון

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה, וקידם רעיון מהפכני: עיצוב צריך לשרת את האדם ואת הפונקציה, ולא לקשט לשם הקישוט. האדריכלים שלמדו והושפעו מהזרם הזה, ומזרמים מודרניסטיים נוספים באירופה, הביאו את הרעיונות לארץ ישראל, שבה הייתה אז תנופת בנייה גדולה.

כאן פגשו הרעיונות האירופיים את האקלים הים תיכוני, את התקציבים המוגבלים ואת האידאולוגיה של חברה חדשה. התוצאה הייתה גרסה מקומית ייחודית, שבה העקרונות המודרניסטיים הותאמו לשמש החזקה, לחום וללחות. אחד מהסממנים הבולטים של המורשת הזו הוא העיר הלבנה בתל אביב, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית.

המאפיינים המזוהים

בניין בסגנון הבינלאומי מזוהה בקלות יחסית. הוא בנוי בצורות גאומטריות פשוטות, בלי עיטורים, עם גג שטוח וקירות חלקים בגוון בהיר. החזית מבוססת על קווים אופקיים, שמודגשים באמצעות מרפסות סרט ארוכות וחלונות אופקיים.

בגרסה הישראלית הופיעו כמה אלמנטים ייחודיים. החלונות היו לעיתים קרובות קטנים ושקועים יחסית, כדי להתמודד עם השמש. מרפסות עמוקות שימשו להצללה ולאוורור. חלונות סרט אנכיים בחדר המדרגות, המכונים לעיתים חלונות מדחום, הכניסו אור לגרם המדרגות. ורבים מהבניינים הועמדו על עמודים, כך שהקומה התחתונה נשארה פתוחה ואפשרה לרוח לזרום.

פונקציונליות לפני הכול

הרעיון המרכזי של הסגנון הוא שהצורה נובעת מהתפקיד. כל אלמנט בבניין צריך להצדיק את קיומו. זהו עיקרון שאפשר וכדאי ליישם גם בבית של היום: לפני שמוסיפים פריט, לשאול מה התפקיד שלו ואם הוא משפר את החיים בבית.

בתכנון הפנים, הגישה הזו מתבטאת בחללים פשוטים וברורים, ברהיטים בקווים נקיים ובוויתור על עודף אביזרים. זה לא אומר בית קר או סטרילי, אלא בית שבו כל דבר נמצא במקום ומשרת מטרה.

תכנון אקלימי שעדיין רלוונטי

אדריכלי שנות השלושים לא נהנו ממזגנים. הם נאלצו לתכנן בתים שיישארו נעימים בעזרת אמצעים פסיביים: כיווני אוויר, הצללה, אוורור טבעי ובידוד. העקרונות האלה חוזרים היום לקדמת הבמה בזכות המודעות לבנייה ירוקה ולחיסכון באנרגיה.

בתכנון בית חדש או שיפוץ כדאי לשאול שאלות דומות. לאן פונים החלונות הגדולים? האם יש הצללה לחזית המערבית? האם אפשר ליצור אוורור צולב בין שני צדי הבית? פתרונות פשוטים כמו מרפסת עמוקה, סוכך קבוע או חלון נוסף בצד הנגדי יכולים לשפר מאוד את הנוחות התרמית ולהוריד את חשבון החשמל.

איך משלבים את רוח הסגנון בבית מודרני

לא צריך לגור בבניין לשימור כדי ליהנות מהאסתטיקה הזו. בעיצוב הפנים אפשר לאמץ כמה עקרונות:

• קירות בהירים ופלטה מצומצמת עם נגיעות של צבעי יסוד
• רהיטים בקווים נקיים, עם שילוב של מתכת כפופה, עץ ועור
• גופי תאורה גאומטריים פשוטים
• חלונות גדולים ככל האפשר וחללים פתוחים ומוארים
• מינימום עיטורים וחפצים, ומקסימום פונקציונליות

רהיטים קלאסיים מהתקופה, כמו כיסאות מצינורות מתכת כפופה או שולחנות בעיצוב גאומטרי, זמינים היום גם בגרסאות עכשוויות ומשתלבים היטב בבתים מודרניים.

לגור בבניין לשימור

מי שקונה או גר בדירה בבניין לשימור צריך להכיר כמה כללים. שינויים בחזית, בחלונות, במרפסות ובפרטים המקוריים כפופים לרוב להנחיות מחמירות של מחלקת השימור ברשות המקומית. לעיתים יש דרישה להשתמש בחומרים ובצבעים מסוימים, ולעיתים אסור לסגור מרפסות או להחליף חלונות לסוג אחר.

מנגד, שימור מקצועי של בניין יכול להעלות את ערכו ולהעניק לדיירים בית ייחודי עם היסטוריה. לפני רכישה או שיפוץ בבניין כזה מומלץ להתייעץ עם אדריכל שמתמחה בשימור ועם עורך דין שמכיר את התחום, כדי להבין מה מותר, מה אסור ומה העלויות הצפויות.

השראה מהרחוב

אחת הדרכים הטובות להבין את הסגנון היא פשוט לצאת לסיור. בערים רבות מתקיימים סיורים מודרכים, ובכל הליכה ברחובות הוותיקים אפשר לזהות את המרפסות המעוגלות, את חדרי המדרגות המוארים ואת המשחק בין אור לצל על החזיתות הלבנות.

הסתכלות כזו מלמדת דבר חשוב: עיצוב טוב לא תלוי בחומרים יקרים או בעיטורים מרשימים, אלא בתכנון נכון, בפרופורציות מדויקות ובהתאמה לסביבה. זה שיעור שכל מי שמתכנן בית יכול לקחת איתו.

החומרים והפרטים הקטנים

אחד הדברים המרתקים בבנייני התקופה הוא תשומת הלב לפרטים, דווקא בתוך הפשטות. מעקות מתכת דקים בקווים אופקיים, ידיות דלתות מעוגלות, אריחי טראצו בחדרי המדרגות ותיבות דואר מעץ היו חלק מהשפה העיצובית. גם בבניין פשוט ובתקציב מוגבל, הפרטים האלה העניקו תחושת איכות ושייכות.

בבית של היום אפשר לאמץ את אותה גישה: לבחור מעט פרטים, אבל טובים. ריצוף טראצו, שחזר לאופנה בשנים האחרונות, מתאים במיוחד לכניסה, למטבח או לחדר הרחצה. ידיות ומתגים בעיצוב פשוט ואיכותי, מסגרות חלונות דקות ומעקה מתכת נקי לגרם מדרגות פנימי יוצרים יחד חלל שמרגיש מתוכנן ושלם, בלי להעמיס.

העיקרון הוא שגם בעיצוב מינימליסטי, האיכות נמדדת בפרטים. כשכל פרט נבחר בקפידה, אין צורך בקישוטים כדי שהבית ירגיש מיוחד ובעל אופי.

לסיכום, הסגנון הבינלאומי בישראל הוא הרבה יותר מבניינים לבנים ויפים. הוא מבטא גישה של פשטות, פונקציונליות והתאמה לאקלים, שרלוונטית היום יותר מתמיד. מי שמתכנן בית חדש או משפץ ישן יכול למצוא בו השראה לבית שהוא גם יפה, גם נוח וגם נכון לסביבה שבה הוא נמצא.